העלאת הריבית על ידי הפד כ''חווית חלום''

פרשני שוק ההון ברחבי תבל מייחדים בשנים האחרונות מאמרים נרחבים להסבר התנועות בשוק ההון על פי מניעים פסיכולוגיים, שנובעים רובם ככולם מההשתייכות לקהילה הוירטואלית הבינלאומית. מגמות אופנתיות הפכו ללגיטימיות יותר מאשר שיקולים רציונליים, כיוון שהן מניעות את תחושת היצירה באדם. כך נוצר המושג של ''חברות חלום'', כאלה שהשם שלהן יוצר ערך יותר מאשר המוצר שהן משווקות, בדומה למותגים מתחום האופנה, אשר מלבד השם שעל גבי המוצר אין למעשה הבדל ביניהן לחברות דומות.

לכן מוזר הדבר שהפרשנים הרבים של שוק ההון אינם מייחסים להחלטה של הפד לגבי העלאת הריבית את אותה משמעות ''אופנתית''.

אם האזרח מושפע ''אופנתית'' בעת רכישת ומכירת מניות, הוא מושפע ''אופנתית'' באותה המידה כאשר הפד מעלה את הריבית. כלומר, להעלאת הריבית הזעירה, אם תהיה כזאת בכלל, יש מבחינתו משמעות רבה הרבה יותר מאשר ערכה המעשי.

אצל משקיעי מניות רבים תיעלם הפנטזיה של הפסאדה. משקיעים רבים מאד ימכרו בימים הקרובים את מניותיהם, במטרה לרכב על גל ''חלום הנפילה''', שמשמעותו הפסיכולוגית חזקה כמעט כמו ''חלום העליה''.

אנו צפויים לירידה תלולה במדדים של שוק ההון האמריקני, שתהיה חסרת רחמים, ממושכת, וקשה לתיקון.

אפשר, אגב, גם לשער, על פי עיקרון ''החלטת החלום'' כי מניעי חברי הפד בנוגע להעלאת הריבית לא היו רציונליים, אלא נבעו יותר מהצורך להשתייך, ולקחת חלק כלשהו סוף סוף, ולו על דרך השלילה, בחוויות חלומות שיוצר שוק המניות.