
שחר קמיניץ כותב בדהמרקר על שאיפותיהם העזות של מנכ''לים לזכות בשידרוג למחלקת עסקים בטיסות לחו''ל.
דומה שאין מצב קיום אנושי המשתווה לטלטלה הכרוכה בשדרוג.
אלוהות מסתורית וגחמנית מושלת בשדרוג. לא ידוע מכוח אילו עקרונות מוסריים שופטת האלוהות את מאמיניה לשבט או לחסד, אולם מהלכיה בלתי צפויים ואכזריים.
עתים היא היא משלחת חרון אפה עוד בזמן הצ'ק־אין, כשיוצאת בת קול לאמור: אין שדרוגים, הביזנס מלא, אדוני - בעוד מושבים ריקים בארץ המובטחת נראים בבירור.
מכל מקום אין אדם בטוח בגזר דינו עד שעת הנעילה ממש, כשנסגרות דלתות המטוס.
זרם בדלני בקרב הנוסעים המתמידים עוסק בתורת הנסתר, ומנסה בחוצפה לנחש את האמת החבויה מאחורי גחמנותו של המשדרג הגדול.
דבר מה מוזר קורה לאדם כשהוא משודרג. הוא מביט בחוסר אמון על האספסוף המתקבץ מאחורי הפרוכת, ואינו יכול לתפוס כי אף הוא היה ביניהם, בלול התרנגולות הגיהנומי. אנשים גסים, מדיפים ריח עז, שפתם גרונית והליכותיהם פשוטות. הם עוסקים בענייני חולין כמרחב רגליים ותור לשירותים.
המנכ"ל האנין נד להם ברחמים וטוב לב. ישיבה מאחור נדמית לפתע כדבר שלא יעלה על הדעת, והוא צוחק במשובה לרעיון.
אולם לא מן הנמנע שבטיסה הבאה תשתעשע האלוהות ותגזור את גורלו של המנכ"ל לשבט.
טלטלות אלה הופכות אותו לשבר כלי, איוב המודרני, המרגיש שרוממוהו אך כדי להטילו אל מדמנת המחלקה הקרויה לעתים בסרקאזם "חיסכון" או "נוחיות".
צילום: Σταύρος
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה