מרדכי גילת כותב בהרחבה על הבזבזנות של שר הביטחון, מנהיג מפלגת הפרולטריון.
עוד לפני שהם נרגעים מהפאר וההדר המזדקרים לעיניהם בכניסה - מתחיל הקיסר לשוטט איתם בהנאה גלויה בין שבילי הארמון, שכיות החמדה, המזכרות האישיות השונות, הספרים בהוצאות מיוחדות והשעונים הנדירים. הוא מאוד אוהב את הרגעים האלה.
החברים שומעים, מתפעלים בקול רם, מביטים סביב סביב על היכל העושר וצועדים אחרי מר ביטחון אל הסלון הענק המזכיר בממדיו מגרש כדורסל ממש. כאן, לקראת תחילת המשתה, הוא כאילו אומר למוזמנים: חברים יקרים, אני איש עשיר. יש לי הרבה מאוד כסף. תנו לי כבוד. תראו לאן הגעתי.
אחד האורחים בארמון אמר למחרת הביקור: קיבלתי בחילה. הרגשתי שבכל רגע אני עומד להקיא. הרגשתי שאני מבקר בטירת צ'אוצ'סקו או אנשים מסוגו. אני אמנם בעצמי איש אמיד, אבל מופע כזה עוד לא ראיתי. האיש כאילו התחרפן. הוא חי בעולמות אחרים, מנותק מהעם, מסוחרר מכסף, משווה כסף, משררה. הוא מתנהל כאילו כבש את ארמונות ורסאי ואינו מבין שלא. כשמישהו כינה אותו פעם בתקשורת אהוד בונפרטה ברק, פרצתי בצחוק. הוא לא ידע כמה שהוא צדק.
אהבת כסף שיבשה עליו את דעתו, מתרשמים מי שבאו איתו במגע. החיכוך המתמיד עם שועי ועשירי עולם; הכסף הקל שעשה בהרצאות ובפרויקטים שונים אחרי פרישתו; חברים קרובים, אמיתיים או מדומים, שהסבירו לו בהתנהגותם שהחיים קצרים וצריך לדעת לנצל אותם – כל אלה עשו לו רק רע. ליבו נשבה בכסף ובחיים הטובים. הוא הבין שעליו לעשות לביתו ולא מעניין אותו מה יכתבו עליו בעיתונים.
אין היום חוק ואין שומרי סף אמיתיים, נשכניים ומאיימים מהסוג של החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה. אין מי שיעצור בגופו את החזירות הנוראה של חלק מצמרת המדינה. עכשיו אפשר להבין מדוע שרי הממשלה לא רצו אנשים כמו זליכה בשירות הציבורי. עכשיו אפשר להבין על מה פרצה אז המלחמה הגדולה.
החברים שומעים, מתפעלים בקול רם, מביטים סביב סביב על היכל העושר וצועדים אחרי מר ביטחון אל הסלון הענק המזכיר בממדיו מגרש כדורסל ממש. כאן, לקראת תחילת המשתה, הוא כאילו אומר למוזמנים: חברים יקרים, אני איש עשיר. יש לי הרבה מאוד כסף. תנו לי כבוד. תראו לאן הגעתי.
אחד האורחים בארמון אמר למחרת הביקור: קיבלתי בחילה. הרגשתי שבכל רגע אני עומד להקיא. הרגשתי שאני מבקר בטירת צ'אוצ'סקו או אנשים מסוגו. אני אמנם בעצמי איש אמיד, אבל מופע כזה עוד לא ראיתי. האיש כאילו התחרפן. הוא חי בעולמות אחרים, מנותק מהעם, מסוחרר מכסף, משווה כסף, משררה. הוא מתנהל כאילו כבש את ארמונות ורסאי ואינו מבין שלא. כשמישהו כינה אותו פעם בתקשורת אהוד בונפרטה ברק, פרצתי בצחוק. הוא לא ידע כמה שהוא צדק.
אהבת כסף שיבשה עליו את דעתו, מתרשמים מי שבאו איתו במגע. החיכוך המתמיד עם שועי ועשירי עולם; הכסף הקל שעשה בהרצאות ובפרויקטים שונים אחרי פרישתו; חברים קרובים, אמיתיים או מדומים, שהסבירו לו בהתנהגותם שהחיים קצרים וצריך לדעת לנצל אותם – כל אלה עשו לו רק רע. ליבו נשבה בכסף ובחיים הטובים. הוא הבין שעליו לעשות לביתו ולא מעניין אותו מה יכתבו עליו בעיתונים.
אין היום חוק ואין שומרי סף אמיתיים, נשכניים ומאיימים מהסוג של החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה. אין מי שיעצור בגופו את החזירות הנוראה של חלק מצמרת המדינה. עכשיו אפשר להבין מדוע שרי הממשלה לא רצו אנשים כמו זליכה בשירות הציבורי. עכשיו אפשר להבין על מה פרצה אז המלחמה הגדולה.
שערורייה חדשה היא המתנה שמקבל ויקטור בר-גיל, שומר הסף הוותיק של ברק, לרגל פרישתו מתפקיד המשנה למנכ''ל משרד הביטחון: הוא התמנה באחרונה לראש משלחת המשרד בתאילנד ובדרום מזרח אסיה. איש לא צריך אותו שם, אין לו מה לחפש באזור הזה חסר הפוטנציאל העסקי-מסחרי, גם הנציג הבודד שהוחזר לארץ היה מיותר. כולם, בשקט בשקט, מודים בכך. אבל החבר בר-גיל חיפש לעצמו סידור עבודה לרגל הפרישה לגמלאות, וכדי להצדיק את שכרו השמן, הגבוה בהרבה מזה של איש משלחת, הפכו אותו לראש משלחת. כלומר, בנוסף לרכב צמוד, דירה גדולה, טיסות חופשיות וחשבון הוצאות פתוח - יועמדו לרשותו גם מזכירה ועוזרים. הנה ההוכחה שמדובר במשלחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה