יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

חוקי מארפי על השביתות במשק



חוק מארפי של השביתות במשק קובע כי ככל שהישגי השובתים יהיו גבוהים יותר, רמת השירות שהם יעניקו לציבור לאחר שהם יחזרו לעבודתם תהיה נמוכה יותר.

איכות השירות לאחר שביתה יורדת ביחס הפוך להעלאת השכר שמקבלים השובתים.

זאת כי אחרי השביתה האדם נישאר אותו אדם, הכסף נישאר אותו הכסף, והמציאות אותה המציאות.

התיאבון גדל בעיקבות ההישגים, ועימו גם זחיחות הדעת והתחושה כי ניתן באמצעות כוחנות להגיע להישגים חומריים.

ההיסטוריה מלמדת כי הישגי השכר שזכו להם סקטורים שונים במשק הציבורי לא הביאו בדרך כלל לשיפור השירות שלהם, וכי יש תהליך זוחל של ירידה באיכות השירות דווקא ככל שרמת החיים עולה.

עיקר תוספת השכר מושקע לרוב במכוניות חדשות, חופשות, ביגוד, וגאדג'טים, שיוצרים מינוס נוסף בחשבון הבנק של העובד.

כמו בכל תחום אחר בחיים, הכסף אינו הופך את האדם לטוב יותר.


חוק מארפי נוסף על השביתות והמחאות החברתיות קובע כי כל העלאת שכר שאינה מיועדת במדויק לשובתים ולמוחים תממן באופן מיידי ביחס הפוך דווקא את הסקטורים שיש להם אינטרסים חברתיים-כלכליים מנוגדים.

לדוגמא, מחאת המעמד הבינוני על עליית מחירי הקוטג' שהובילה להורדתם בשיעור של כחצי שקל לגביע.

ההוזלה תממן בעיקר את הסקטורים החרדי והערבי, שהוצאות המדינה על ביטוח לאומי עבורם הן יותר מכפולות מאשר תקציב הביטחון.


על תנועת המחאה החברתית של המעמד הבינוני למצוא נוסחא שתתרגם את יצרנותו למשק ותרומתו למדינה של מעמד זה לתועלתו שלו בלבד.

נחמה, חמלה ואמפתיה אינם ניתנים לרכישה במזומנים אלא באמצעות ניסיון חיים בלבד.

לאחר שיחלוף גל השביתות במדינה, של נהגי המוניות דרך העובדים הסוציאליים ועד הרופאים, נגלה כי מאומה לא השתנה ואולי להפך, המצב נעשה גרוע יותר.

יש לשער כי יתכן והסיבות לגל השביתות אינן דווקא חומריות, אלא נוגעות לאורח החיים ולמצב הקיומי כולו. דור חדש וצעיר קם, והוא תובע לנסח ולנכס לעצמו את העולם כולו, כמו שקורה בכל דור מחדש.

נתעורר לאחר האופוריה של גל השביתות במציאות קיומית אומללה, מפולגים מבית ומוקפים אויבים מבחוץ, ומי יודע מאין תבוא הישועה.

המטוטלת החברתית תמשיך לנוע על הציר שבין הקטבים של החמלה והחרדה, עד שיאולתר סדר חדש על חורבות הסדר הישן.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה