יום שני, 8 באוגוסט 2011

תשעה באב והפיתרון הסופי


ערב תשעה באב לפני שבעים שנה בדיוק, ביום שבעה באב תש"א, 31 ליולי 1941, שלח גרינג, המישנה להיטלר במשטר הנאצי, מכתב לריינהרד היידריך בו הוא מורה לו להתחיל בהכנות לפתרון בעיית יהודי אירופה. היתה זאת הפקודה הראשית להשמדת היהודים המלאה.

ממנה התחילה תגובת השרשרת בהיררכיית הפיקוד הנאצית, שנמשכה בועידת ואנזה חודשים ספורים לאחר מכן, בה החליט היידריך על הצעדים המעשיים לביצועה.

שוב הפך יום זה ליום פורענויות נורא מכל. גדול המשוררים לא יוכל להכיל במילים את עוצמת ומשמעות צירוף המקרים הגורלי הזה.

הסיבות שהביאו את גרינג לחתום על הפקודה זה היו שונות, ובלתי קשורות באופן מודע או ישיר למשמעותו הגורלית של התאריך עבור העם היהודי.

בין קיץ 1940 לקיץ 1941 איבד גרינג חלק גדול מיוקרתו ומעמדו. ראשית, הוא איבד כ- 3,000 מטוסים, לעומת התכנון המקורי שלו. שנית, הוא איבד את השליטה על התעשייה האווירית. שלישית, התעצמות הפצצות האוויר של בעלות הברית, גרמה להלם בצמרת המפלגה הנאצית. לבסוף, היה הסיפור הבלתי נגמר עם רודולף הס סגנו השני של היטלר, שערק לבריטניה.

אין פלא שהיה מתוח, כועס, מתוסכל, פוחד. הוא חיפש ביטוי של נקמה או פורקן, לתסכול לחוסר היכולת לנקום באופן ישיר באויב. נוצר אצלו גם צורך דחוף להרים את קרנו בעיני היטלר והמפלגה.

את התסבוכת שלתוכה נקלע היה גרינג חייב לפתור מיד. הוא היה איש פעולה בעל רצון ברזל. הוא חשב שהוא מתחיל לאבד שליטה והוא חייב להבהיר את מצבו. הוא חייב לאזן בין התהפוכות האחרונות לאידיאולוגיה הותיקה. היה עליו לנקוט בפעולה נחרצת. מדוע אם כך, חשב, לא נגד היהודים.

הוא הביט על שולחן הכתיבה. דוחות על הצלחתם של היידריך ואייכמן בגרוש היהודים מהרייך באמצעות מימון מכספם שלהם, וחיסולם באמצעות 'יחידות הקומנדו' בארצות שאליהן פלשה גרמניה הנאצית, היו מונחות עליו. ניתן יהיה כעת לזרז את התהליך המוביל להשמדתם, כמו שרוצים הקנאים האידיאולוגיים של המפלגה שפוקחים עליו עין גדולה.

גרינג זכר כי הדרך לשליטה במפלגה עוברת דרך האנטישמיות האדוקה. לפני המלחמה הוא היה זה שהכתיב את חוקי נירנברג, וניצח על 'ליל הבדולח', מעשים שזיכו אותו בפופולאריות רבה בצמרת המפלגה, שלא אהדה את קשריו עם אצולת הממון.

גרינג חשב שבדרך זאת הוא יצור דינאמיקה חדשה, שבה סך הכול של המעלה ומטה יתאזן. הוא יפצה על אובדן המטוסים בהשמדת יהודים, ממש על פי הדיאלקטיקה האנכית נעדרת המוסריות של ניטשה. הוא חשב שכך הוא ימשיך לאחוז בכול מה שהיה לו. היה זה ניסיון להרוויח זמן ולטשטש את כישלונותיו.


המקרא וחז"ל זקפו את חורבן שני בתי המקדש לחובתו של עם ישראל, ולשיטתם תשעה באב מסמל את חורבנו הלאומי בעקבות ריקבון מוסרי. בית ראשון נחרב מחמת שלוש העבירות החמורות: רצח, גילוי עריות ועבודה זרה. בית שני נחרב מחמת שנאת חינם. בשני המקרים המנגנון השלטוני הושחת. השופטים רדפו שוחד ושלמונים, השרים היו סוררים חברי גנבים ומושחתים, והכוהנים וחכמי העם עבדו עבודה זרה בבית המקדש עצמו. ההנהגה המדינית סמכה על משענת קנה רצוץ וכרתה בריתות עם מדינות מתפוררות.

האם כזה היה גם המצב ערב חורבן יהדות אירופה?

יהדות אירופה הייתה מורכבת ברובה מאנשים תמימים וישרי-דרך, בעלי נטיות דתיות ופוליטיות מגוונות. עם זאת במהלך המלחמה חלה, כתוצאה מהמצוקה הקשה, שחיקה מוסרית שבאה לידי ביטוי בתופעת היודנראט. חלק מחברי היודנראט היו בעלי עבר פלילי. האחרים היו אנשים מכובדים, שהצטרפו אליו בפקודת הגרמנים. רובם ככולם הפכו לבעלי מוסר ירוד ודאגו רק לעצמם. הם שיתפו פעולה עם הנאצים באכיפת הפיתרון הסופי ובנוסף קיבלו שוחד, גנבו ומעלו.


מה ניתן ללמוד מתשעה באב על עתיד מדינת ישראל?

בחודשים תמוז ואב חלה ירידה חזקה באנרגיות הרוחניות אצל העם היהודי, לאחר השיא שחל בחג השבועות בחודש סיוון, ובו זוכה כל העם להארה וחיוניות מיוחדים. זאת גם תקופת הקיץ המיועדת לחופשה הגדולה.

הגויים יודעים זאת, ומחשבים את צעדיהם בהתאם. הם מכוונים לפגוע בתשעה באב, או בסמיכות אליו, במהלומה הקשה והכואבת ביותר. הם פועלים לאחר תהליך ממושך של בניית כוחות, באופן שנידמה כי אין קשר מודע בין מעשיהם לבין התאריך הנורא.


מהן הסיבות לכך שהשואה אינה מוזכרת במדינת ישראל באמצעי התקשורת בתשעה באב?

מחד, יתכן ופרנסי המדינה חששו להסמיך אירועים היסטוריים קדומים לפצע טרי וכואב.

מאידך, יתכן והדבר נובע מחוסר בקיאות מספקת, שכחה והיעדר תשומת לב.

סיבה שלישית אפשרית היא החשיבות המועטת המוקדשת לזכר השואה בחוגים מסוימים ביחס לכלל מורשת ישראל.

סיבה רביעית אפשרית היא רצון מכוון להשכיח את זכר השואה לטובת אינטרסים של חוגים חברתיים-כלכליים מסוימים.

יש צורך להעלות לתודעה הציבורית את הקשר הכרונולוגי הכואב, בעוצמה רבה וברגישות הראויה, כדי לא לפגוע ביום תענית זה בזיכרון העם היהודי.

מן הראוי להפוך את יום תשעה באב ליום אבל ממלכתי עם שבתון כללי, אשר יוקדש לחשבון נפש אישי במישור הלאומי.

לקריאה נוספת ועיון בלוח השנה של התקופה: תשעה באב הוא יום תחילת הפיתרון הסופי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה