יום שני, 11 באפריל 2011

כיפת ברזל


באמצעי התיקשורת מרבים בימים האחרונים בחישובי עלות מול תועלת של מערכת ההגנה נגד טילים כיפת ברזל.

רוב הדוברים טוענים כי התועלת רבה על העלות במידה כזאת או אחרת, וכי אכן משתלם היה בסופו של דבר להשקיע במערכת את הסכום הרב שהושקע בה.

האמת היא שאם לוקחים את החישוב לקוטב האופטימי ביותר, הרי שהכדאיות של כיפת ברזל היא רבה יותר פי כמה וכמה מאשר ההערכות האופטימיות ביותר שהועלו.

זאת מכיוון שכבר באמצעות היירוט הראשון, של טילים בודדים, השיגה המערכת את מלוא המטרות של ביטחון ישראל.

ברגע שהאויב יודע כי המטרה שאליה הוא מכוון היא מוגנת בעיקרון, ואין זה משנה אם זה באותו הרגע שהוא משגר את הטיל, הרי שניטל עוקצם של כל פעולותיו. כל חישוביו יורדים לטימיון.

האויב רכש אלפים רבים מאד של טילים. הם המשענת הצבאית העיקרית שלו, ולפיכך גם המכשיר העיקרי להבטחת השילטון. כאשר המערכת הזאת שבנה בעמל רב נכשלת, מתמוטט כל הבסיס הצבאי והשילטוני שלו.

בנוסף, מערכת כיפת ברזל, ובאותה מידה גם מערכת ההגנה נגד טילים מעיל רוח המורכבת על טנקים, מיועדות להשמיד טילים שמיוצרים בתעשיות צבאיות ברחבי תבל בהיקפים אדירים. לפיכך צפוי בקרוב חיסולם של תעשיות נשק שלמות, מהגדולות והמובילות ביותר, שמדינות רבות וביניהן מעצמות העל השקיעו בהן משאבי עתק.

משמעות כיפת ברזל ומעיל רוח היא אם כן שינוי מקיף של מאזן האימה ושל מפת היחסים הבינלאומיים. המרד הערבי המתחולל במזרח התיכון בימים אלה הוא במידה רבה ביטוי ראשוני של שינוי זה.

בימים אלה, שבהם משנה המערכת הבינלאומית את פניה ולובשת מסיכות חדשות, על ישראל להביט אל מעבר להן ולראות כי מאחורי המסיכות מסתתרות הפנים הישנות, שמבינות בעיקר את שפת התועלת הכלכלית ושפת הכוח.

על מדינת ישראל להשכיל ולמנף את כיפת ברזל ואת מעיל רוח עד תום. זאת באמצעות פריטה מירבית לפרוטות של כל מעלותיהן, בכל הזמן והמרחב האפשריים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה